הגרושה שלי ניסתה לתבוע אותי על חצי מהבית, אבל היא לא ציפתה לכך שכבר תכננתי הכול מראש

מערכת היחסים שלי עם גרושתי הראשונה הסתיימה באולם בית המשפט, כמו סצנה מסרט טלוויזיה ישראלי. אני לא אצביע על אשמים תמיד יש אשמה לשני הצדדים.
אבל העובדה היא שאשתי השנייה מצאה לעצמה מאהב. הוא איש עסקים מצליח שבא לישראל לפני שנים, ובסופו של דבר פתח בית קפה קטן ברחוב אלנבי בתל אביב. בהתחלה היא ניסתה להסתיר את הקשר ביניהם, אבל בסוף כבר לא היה אכפת להם הם אפילו הפסיקו להסתתר.
ואז היא באה, עם פנים קפואות, והודיעה לי שהיא מגישה תביעה לגירושים ורוצה לתבוע חצי מהדירה שלנו. היא חשבה שזה יערער אותי, שאדאג ואכנס ללחץ, אבל הדירה נרכשה אך ורק עם כספי שטרות ישראלים שהרווחתי בעצמי. לגרושתי אין שום קשר לדירה הזאת, מלבד העובדה שגרה בה שנתיים. עכשיו יש לה חוצפה לבוא ולדרוש חלק ממנה.
קיבלתי את זה בשלווה, כאילו אני עומד מול המציאות בבת אחת. אפילו לא ניסיתי למנוע ממנה ללכת לבית המשפט. בסופו של דבר חיכיתי רק לרגע שבו היא תפסיד ותיאלץ לשלם את אגרות בית המשפט. הניסיון המר שלי עם גרושתי הראשונה עמד לי כבר מוכנות. המשפט ההוא נמשך יותר משלוש שנים כל מפגש שם נגמר במריבה שגררה אחרי עצמה שערורייה.
בסוף, גרושתי הראשונה הצליחה היא תבעה ממני חצי מהנכסים שלי. היה לה עו”ד מעולה, והיא השאירה אותי ללא דירה, זו שקיבלתי בירושה מאבי.
אבל הפעם, עם אשתי השנייה, הייתי הרבה יותר חכם. לפני שהתחתנתי איתה, כבר היה לי דירה שקניתי בעבודה קשה ושיפצתי בעצמי, אבל רשומה על שם אחי יונתן היחיד שאני סומך עליו בעיניים עצומות. וכשבא הרגע להתגרש, התברר שלי אין כלום. אחרי הטעויות של הנישואין הקודמים שלי, שום אישה לא תוכל להוליך אותי שולל יותר.
כל זה התרחש באווירה של מתח ישראלי, כשהרגשות סוערים וגווי נמתחים, במאבק אחרון על הבית והלב.