גיסתי הייתה בנופש באילת בזמן שאנחנו שיפצנו את הבית, ועכשיו היא רוצה לגור בתנאים נוחים
הצעתי לגיסתי שאשקיע יחד איתה כסף בשיפוץ הבית, אבל היא הודיעה שלא צריכה את זה. ועכשיו היא מבקשת לגור אצלנו כי החלק שלה בלי תנאים בסיסיים. זו הבחירה שלה!
הבית היה שייך לסבתא של בעלי. אחרי שנפטרה, הוא ואחותו ירשו אותו. הבית כבר היה ישן, אבל בחרנו לשפץ אותו ולעבור לשם. היו לו שתי כניסות נפרדות, כך ששתי משפחות יכלו לגור בו בנוחות בלי להפריע אחת לשנייה. החצר והחצר האחורית היו משותפות, מספר החדרים בשני החלקים היה זהה.
הירושה התבצעה כשכבר היינו נשואים. הכול התקיים בשקט ובעדינות. חמותי ויתרה מיד על החלק שלההיא הייתה רגילה לחיי עיר. היא אמרה לשני ילדיה: “תעשו מה שטוב לכם”.
בעלי ובעלה של גיסתי חסכו קצת כסף, תיקנו את הגג וחיזקו את היסודות. רצינו להמשיך את השיפוץ, אבל גיסתי התעצבנה. היא לא רוצה להשקיע ב”בית של פעם”. בעלה הוריד את הראש ושתקהוא לא מהטיפוסים שמתווכחים איתה.
אני ובעלי תכננו לגור שם. המושב לא רחוק מתל אביב, ויש לנו אוטו כך שהנסיעות לא בעיה. גם נמאס לנו מהדירה הצפופה של חדר אחד. שנים חלמנו על בית פרטי, אבל לבנות מאפס היה עולה הון עתק.
בשביל גיסתי, הבית היה סוג של צימר. היא תכננה לבוא מדי קיץ לעשות על האש ולנוח. היא גם אמרה לנו לא לבנות על זה.
תוך ארבע שנים שיפצנו לגמרי את החלק שלנו. כמובן שלקחנו משכנתא, אבל זה כבר שולי. הקמנו מקלחת, התקנו חימום, החלפנו את מערכת החשמל והחלונות, צבענו את המרפסת. כל היום עבדנו מסביב לשעון, אבל לא ויתרנו כי רצינו להגשים את החלום.
גיסתי בזמן הזה בעיקר טסה לחו”ל וחיה את החיים. לא עניינה אותה העבודה שלנו או מה שקורה בחלק שלה. היא עשתה רק מה שמתאים לה. ואז היא ילדה ועברה לחופשת לידה.
כתוצאה מכך, הנסיעות נפסקו, והכסף החל להיגמר. פתאום היא נזכרה בחלק שלה בבית. קשה לה להישאר בדירה קטנה עם תינוק, ובבית הזה הילד יוכל לרוץ ולשחק בגינה.
באותה תקופה כבר עברנו אל הבית והשכרנו את הדירה שהייתה לנו. לא נגענו בכלל בחלק שלה, אבל במשך השנים חלקו התפורר פיזית. לא ברור איך אפשר היה לגור שם בלי חימום, אבל היא הגיעה עם מזוודה לחודש. ביקשה להישאר שבוע אצלנונאלצתי להסכים.
הבן שלה רועש נורא. וגם היא, מתנהגת כאילו הבית שלה בלבד. אין לה שום התחשבות באחרים. אני עובדת מהבית, וזה הקשה עליי מאוד עד שנאלצתי לעבור לגור כמה שבועות אצל חברה. למזלי, היא בדיוק לא הייתה, כך שנח לה שיש מי שישמור על הבית שלה.
כך יצא שחזרתי הביתה רק כמעט חודש אחרי. שבוע הייתי אצל חברתי, ואחר כך אמא שלי חלתה והייתי צריכה לטפל בה. שכחתי כבר מהגיסה, כי הייתי בטוחה שחזרה לעיר.
להפתעתי מצאתי אותה עדיין אצלנו. היא מתנהגת כאילו כלום, כאילו זה היה תמיד ככה. שאלתי מתי היא חוזרת.
“לאן אלך? יש לי ילד קטן, ונוח לי פה,” עונה לי גיסתי.
“מחר ניקח אותך לעיר,” עניתי.
“אני לא רוצה לעבור לעיר.”
“אם אפילו לא טרחת לנקות את הבית שלך בחודשים האלה, תחזרי לשם, פה זה לא מלון.”
“מה פתאום את מעיפה אותי? זה הבית שלי!”
“הבית שלך אחרי הקיר, לכי לשם.”
ניסתה לסכסך אותי עם בעלה, אבל גם הוא אמר לה שנמאס לו ממנה בבית שלנו. היא נעלבה והלכה. כעבור כמה שעות חמותי התחילה להתקשר:
“שום זכות לא הייתה לך להעיף אותהזה שייך לה.”
“היא יכולה להישאר בחלק שלה, היא בעלת הבית שם,” עונה בעלי.
“איך אפשר לגור שם עם ילד קטן? אין חימום, השירותים בחוץ, הייתם יכולים לדאוג לה.”
בעלי התעצבן וסיפר לאמא שלו הכולשביקשנו לשפץ יחד, מה שהיה הרבה יותר זול מלפצל, והיא סירבה. למה כולם מתנפלים עלינו עכשיו?
החלטנו להציע לגיסתי עוד הצעהשתמכור את החלק שלה לאמא שלי. היא הסכימה, אבל דרשה מחיר שאיתו נוכל לקנות וילה חדשה ביד שניה. לא הסכמנו.
עכשיו יש מתיחויות. חמותי לוקחת ללב, וגיסתיאו שלומיתקשה מאוד. מגיעה לעיתים נדירות, אבל כשבאה עושה מסיבות, עושה צרות ושוברת דברים בגינה.
התחלנו לבנות גדר גבוהה שממש תפריד בין שני הצדדים. אין יותר פשרות, זה מה שהיא רצתה.
