התחתנתי עם דוד לפני שמונה-עשרה שנה. מצבו היה עצוב, והכול בגלל אשתו לשעבר, שנטשה אותו ואת הילדים וברחה עם המאהב שלה. דוד ונעה נישאו מאהבה. נעה ילדה שני ילדים מקסימים, בן בשם מתן ובת בשם יעל. כשהילדים היו בני ארבע ושלוש, פיטרו את דוד מהעבודה. זו הייתה תקופה קשה מאוד למשפחה. נעה ניסתה למצוא עבודה ולפרנס איכשהו את הילדים. דוד, לעומת זאת, התחיל לשבת בפאב השכונתי עם חברים, לשתות וללהג על הממשלה ועל כמה שהחיים קשים. נעה נשברה; בדיוק אז התחיל בן אדם עשיר להתחיל איתה.
היא כבר לא יכלה לעמוד בזה, עזבה את בעלה ואת ילדיה, ונסעה עם המאהב שלה. מתן ויעל נשארו לבד, השכנים דאגו להם, האכילו אותם וניסו לעזור. באותו זמן דוד עדיין ישב בפאב עם החברים, בכלל לא קלט שאשתו עזבה. כשהתעורר סוף סוף למציאות, כבר היה מאוחר מדי. את הילדים שלחו לפנימייה.
את דוד פגשתי בחתונה של חברים משותפים. מיד נמשכתי אליו. התחלנו לדבר, והשקעתי בו הכול כדי לשנות את הגישה שלו לחיים ולעזור לו למצוא יציבות.
הצעתי לו, שאחרי החתונה ניקח את הילדים מהפנימייה. אני עצמי לא מצליחה להביא ילדים, אבל הילדים ריחמו עליי מאוד. טיפלתי בהם מהיום הראשון כאילו הם שלי, והם התאהבו בי בחזרה. שמונה-עשרה שנים עברו. הילדים אפילו לא ידעו שאני לא אמם הביולוגית. ופתאום, נעה חזרה ונכנסה לחיים שלנו. היא פגשה את הילדים וסיפרה להם שהיא אמם האמיתית. מתן קיבל את הבשורה ברוגע ואמר לה שבשבילו יש רק אמא אחת, וזאת אני. יעל הייתה חמה יותר וסלחה לה. בהתחלה נאבקתי בקשר ביניהם, כי פעם נעה פגעה מאוד. אני מבינה שהיא מרגישה חרטה ורוצה לכפר על מה שעשתה לילדיה. החלטתי שאעזור לה בזה, כי אמא היא גם זו שמולידה וגם זו שמגדלת, ולכן לילדים שלי יש עכשיו שתי אמהות.
