גרושתי רצתה לתבוע אותי על חצי מהבית, אבל היא לא ציפתה שכבר תכננתי הכול מראש

הקשר שלי עם הגרושה הסתיים בפגישה בבית המשפט. לא אציין כאן מי אשם ומי לא בזוגיות תמיד שני הצדדים נושאים באחריות.
אבל עובדה היא, שאשתי השנייה מצאה לה מאהב. איש עסקים אמיד שעלה לישראל לפני שנים רבות ופתח כאן, ממש בלב תל אביב, בית קפה קטן. בהתחלה ניסתה להסתיר ממני את הקשר איתו, אך עם הזמן, אפילו להסתיר כבר הפסיקו. הכול היה על השולחן.
לבסוף הגיעה אליי יום אחד ואמרה במפורש שהיא רוצה להתגרש, ואף מתכוונת לתבוע חצי מהדירה שלנו. היה ברור שהיא מצפה שאתעצבן או שאדאג, אבל הדירה נקנתה אך ורק מכסף שעבדתי עליו ביושר ובז汗 הרב שלי. לאקסית הזו חנה, שאין לה כל קשר לדירה פרט לזה שהתארחה שם במשך שנתיים יש עכשיו את החוצפה להגיש תביעות.
קיבלתי את זה בשקט. אפילו לא ניסיתי לשכנע אותה לוותר על התביעות או לא להגיע לבית המשפט. חיכיתי בשלווה שיפסידו את התיק וגם תשלם את אגרת בית המשפט. כבר היה לי ניסיון מר מהנישואים הראשונים שלי עם דלית. המשפט ההוא נמשך שלוש שנים כל פגישה הפכה למריבה קשה וסוערת, אף פעם לא הצלחנו לסיים כמו אנשים.
דלית בסוף הצליחה תבעה אותי על חצי מהנכסים שלי. עורך הדין שלה עשה עבודה טובה. היא השאירה אותי בלי הדירה שירשתי מאבא שלי.
עם אשתי השנייה, לעומת זאת, התנהגתי בחוכמה. עוד לפני שהתחתנו, כבר הייתה לי דירה בתל אביב שיפצתי אותה בעצמי אבל רשמתי אותה על שמו של אחי, רועי, שהוא האדם היחיד שאני בוטח בו בעיניים עצומות. כשהגענו לרגע הפרידה, לא היה לי “רשמית” שום דבר. אחרי הכישלון הראשון בגלגול ההוא, אף אישה לא תוכל להערים עליי שוב.
מהחוויה הזו למדתי: לא מספיק לתת אמון צריך גם לשמור על הלב וגם על הראש. למדתי שלהיות חכם ולזכור את העבר עוזר להגן על העתיד שלך ושל המשפחה ששייכת באמת לליבך.