גלי הייתה המאהבת – לא שפר עליה מזלה בנישואים. נשארה רווקה עד גיל שלושים, ואז החליטה בכל זאת לחפש גבר…

דניאלה הייתה המאהבת. לא היה לה מזל עם נישואין. נשארה לבד עד גיל שלושים, ואז החליטה בכל זאת לחפש גבר. על זה שאסף נשוי, לא ידעה בהתחלה, אך לאחר זמן קצר גם הוא לא הסתיר את זה, ברגע שהבין שהיא נקשרה אליו ואוהבת אותו.
אבל דניאלה לא הטיחה באסף שום האשמה. להפך, רק את עצמה האשימה על הקשר הזה ועל החולשה שלה כלפיו. הרגישה שיש בה פגם שלא מצאה בזמן חתן, והזמן עובר עבורה.
ולמרות זאת, מי שמסתכל, רואה שבחורה לא רעה לפניה: לא יפהפייה, אבל חמודה, קצת מלאה, וזה בטח מוסיף לה שנים. המערכת יחסים עם אסף לא מובילה לשום מקום. להישאר בתפקיד המאהבת, לדניאלה לא מתחשק, אך היא פשוט לא מסוגלת לעזוב אותו. הפחד להישאר לבד משתק.
באחד הימים קפץ לביקור יואב, בן הדוד שלה. היה בירושלים בענייני עבודה, קפץ לאחותו לכמה שעות כבר מזמן לא נפגשו. ישבו במטבח, אכלו פיתה עם חומוס, ודיברו, כמו בילדות, על החיים של היום. סיפרה דניאלה ליואב על חייה האישיים, פתחה את הלב ובכתה קצת.
בדיוק אז השכנה רבקה קפצה לבקש ממנה להציץ רגע לדירה לראות מה קנתה בשוק. דניאלה קפצה לעשרים דקות. בדיוק באותם רגעים צלצל פעמון הדלת יואב פתח, חשב שדניאלה חזרה, בכל מקרה לא נעלו…
אסף עמד בפתח. יואב מיד הבין שזה המאהב של דניאלה. אסף נבוך לראות דניאלה בבית עם גבר חסון בחולצת טריקו, אוכל כריך עם פסטרמה.
דניאלה פה? לא ידע מה לשאול עוד אסף.
דניאלה במקלחת, הבין יואב לתת תשובה.
סליחה, ואתה מי אתה בשבילה? אסף המשיך להיות מבולבל.
אני הבן זוג שלה. חיים ביחד. בינתיים למה אתה שואל? יואב התקרב לאסף ותפס אותו בכתפיים. אתה זה הגבר הנשוי שדניאלה סיפרה לי עליו? תשמע טוב, אם אני רואה אותך פה עוד פעם אחת, אתה עף מפה במדרגות, שמעת?
אסף השתחרר מאחיזתו של יואב וירד במהירות במדרגות.
דניאלה חזרה. יואב סיפר לה על הביקור.
למה עשית את זה? מי ביקש ממך? דניאלה פרצה בבכי. הוא לא יחזור יותר.
התיישבה על הספה וכיסתה את פניה בידיים.
כן, הוא לא יחזור, וטוב שכך. די לבכות. יש לי אחד מושלם בשבילך, אלמן מהיישוב שלי. מאז שאשתו נפטרה, כל הנשים שם לא עוזבות אותו, אבל הוא בינתיים מסרב. רוצה להישאר לבד עוד קצת. תקשיבי, אחרי שאסיים את העבודה בעיר, אני בא לקחת אותך, ניסע יחד ליישוב, אכיר ביניכם.
איך זה? התפלאה דניאלה. לא, יואב, אני לא יכולה כך. לא מכירה אותו. ואיך פתאום אני באה אליו בושות. לא, לא מתאים.
בושה זה לישון עם גבר של מישהי אחרת, לא להכיר בחור פנוי. אף אחד לא מכריח אותך. בואי, הרי יש יום הולדת לאשתי, דפנה.
כעבור כמה ימים דניאלה ויואב כבר היו ביישוב. דפנה, אשתו של יואב, ערכה שולחן בחצר ליד הבית. שכנים, חברים וחברו של יואב, האלמן עודד, הגיעו לחגוג יום הולדת משפחתי. את דניאלה השכנים כבר הכירו, אבל את עודד ראתה לראשונה.
אחרי הערב עם כולם דניאלה חזרה לתל אביב. חשבה לעצמה שעודד אדם עדין, שקט. “בטח עדיין כואב על אשתו. איזה לב יש לו” חשבה לעצמה.
כעבור שבוע, בשבת, הדלת נפתחה לפתע. דניאלה לא ציפתה לאיש. ועודד עמד בפתח, שקית בידו.
דניאלה, מותר? עברתי באזור, הייתי בשוק בכפר סבא וקניתי כמה דברים, אמרתי לעצמי למה שלא אבוא לבקר, הרי אנחנו כבר מכירים, אמר עודד, מגמגם מעט, עם משפט מוכן מהבית.
דניאלה הזמינה אותו להיכנס. לא פסקה מהתפלאות, אבל הכניסה אותו למטבח והזמינה לתה, מתחילה לחשוד שהביקור לא כזה מקרי.
קנית כל מה שצריך? שאלה דניאלה.
כן, הכל ברכב. וזה בשבילך. עודד הוציא מתוך השקית זר קטן של כלניות ומסר לה.
היא לקחה את הפרחים ועיניה הבריקו. התיישבו לשתות תה במטבח, מדברים על מזג האוויר ועל המחירים בשוק.
לבסוף, אחרי התה, עודד הודה לה ונעמד לצאת. ליד הדלת לבש את הז’קט באיטיות והחל לשים נעליים. כמעט ביציאה, הסתובב אל דניאלה ואמר:
אם אלך עכשיו ולא אגיד, לא אסלח לעצמי. דניאלה, כל השבוע חשבתי רק עלייך. באמת. נכנסת לי ללב. בקושי חיכיתי לשבת. לקחתי את הכתובת שלך מיואב
דניאלה הסמיקה והשפילה עיניים.
אנחנו כמעט לא מכירים ענתה בשקט.
לא נורא. חשוב שאני לא מרגיז אותך, נכון? מותר לי לקרוא לך בשמך? אני יודע שאני לא מתנה, ויש לי ילדה קטנה, בת שמונה. עכשיו היא אצל סבתא.
עודד התרגש, ידיו רעדו קלות.
ילדה זה שמחה, ענתה דניאלה. תמיד רציתי בת.
עודד, ששאב עידוד מהתגובות, אחז בידה של דניאלה, קרב אותה אליו ונישק אותה.
אחרי הנשיקה הסתכלו בעיניים. לדניאלה דמעות בעיניים.
מפריע לך? שאל עודד.
להפך אפילו לא האמנתי שאוכל יש בזה שלווה, הכל נכון. אני לא לוקחת כלום מאף אחד
מאז נפגשו כל סוף שבוע. אחרי חודשיים נרשמו ברבנות, עברו לגור יחד ביישוב. דניאלה התחילה לעבוד בגן ילדים. תוך שנה נולדה בת. כך גדלו להן שתי בנות בבית שתיהן אהובות כאחד. היה מספיק תשומת לב ואהבה לכולן. עם השנים, דניאלה ועודד רק נהיו מאושרים יותר, ואהבתם התבגרה והתעצמה כמו יין ישן.
יואב, בארוחות השבת, קרץ לדניאלה בצחוק:
נו, דניאלה, איזה בעל מצאתי לך, אה? את רק פורחת. תמשיכי להקשיב לבן דודך!