בעלי הכריח אותי לבחור בין אמי החולה ובין הנישואין שלנו, ועד היום קשה לי להאמין שהמילים הללו יצאו מפיו. היינו נשואים שמונה שנים כשאמא שלי חלתה. לא דובר במחלה קלה. אני בת יחידה, ואין לי אחים או אחיות שישתפו איתי את הנטל.
בהתחלה עוד ניסיתי להחזיק הכל יחד. הייתי קמה השכם, יוצאת לעבודה, עוצרת אצל אמא שלי בדרכי, מביאה לה אוכל ותרופות, ואז רצה הביתה כדי לטפל בבעלי ובילדים. ישנתי אולי ארבע שעות בלילה. הייתי מותשת, עיגולים שחורים מתחת לעיניים, הגוף כבד, אבל לא התלוננתי. חשבתי שזה רק שלב זמני, שהוא יבין.
אבל משהו החל להשתנות בהתנהגות שלו. אם איחרתי בגלל אמא שלי היה מתרעם. אם שוחחתי איתה בטלפון פניו התקדרו. יום אחד פלט: את כבר לא אותה אישה. את כל הזמן שם, כאן את בלתי נראית. עניתי לו שאמא שלי צריכה אותי. והוא אמר: אז תשכרי מישהו.
ניסיתי להסביר לו שאין לי כסף לאחות פרטית, וגם אמא שלי סומכת ורוצה רק בי. הוא התחיל לומר שהבית שלנו נהיה כמו בית מלון, שאני נכנסת ויוצאת, לא מתרכזת בו, שהוא כבר לא מרגיש חשוב בעיניי. הרגשתי כאילו אני נקרעת לשניים.
המריבה הקשה ביותר הייתה ביום ראשון אחד. חזרתי זה עתה מהמלר”ד עם אמא שלי. הייתי תשושה, עדיין צריכה להחליף בגדים מהבית חולים. כשהגעתי הביתה, הוא הסתכל בעיניי בקור ואמר: ככה אי אפשר יותר. או שאת ממשיכה להציל את אמא שלך, או שאת נשארת איתי ומנסה להציל את הנישואין שלנו. שאלתי אם הוא באמת מתכוון לזה. הוא הביט בי ואמר: כן. אני לא מוכן להיות במקום השני כל החיים.
בלילה ההוא לא עצמתי עין. חשבתי על אמא שלי בודדה, חולה, מסתכלת עליי כמשענת האחרונה שלה. חשבתי על הילדים, על הבית, על השנים שלנו יחד. הרגשתי שאיש אינו רואה כמה אני עייפה, מה המחיר שאני משלמת, כמה אני מתאמצת.
למחרת נסעתי לאמא שלי. היא שכבה רזה, אך כשראתה אותי חייכה. אחזה בידי ולחשה: תודה שלא עזבת אותי לבד. ובאותו רגע הבנתי שלעולם לא אוכל להפקיר אותה. חזרתי הביתה ואמרתי לבעלי שאינני עומדת לבחור, אך אם הוא מאלץ אותי הבחירה שלי ברורה.
באותו אחר צהריים הוא ארז שני תיקי נסיעה. אמר שאני זו שהרסתי את הנישואין, שתמיד אמא שלי הייתה בראש סדר העדיפויות שלי. נשארתי בחדר, רועדת, לא יודעת אם עכשיו איבדתי בעל או שמא שמרתי על כבודי.
היום, אני חיה בין בית החולים לביתי. עייפה כן. עצובה גם. אבל אני ישנה בראש שקט. משתדלת לשכנע את אמא שלי לעבור אליי, שיקלו עליי מעט.
האם אתם הייתם פועלים כמוני?
