יאללה, תקשיב, אני חייב לספר לך מה קרה לי בסופ”ש האחרון. הזמנתי את החבר’ה מהתיכון אליי לדירה החדשה. אתה יודע, הייתי בעננים סוף סוף הבית שלי, אחרי עשר שנים של עבודה בלי לנשום, בלי חופשים, עם אותה מאזדה מקרטעת אבל הצלחתי. הגשמתי חלום.
הכנתי מנגל מטורף, קניתי את הגולדסטאר שכולם אוהבים, דאגתי שיהיה שמח. חשבתי שנשב, נצחק, הם יפרגנו אבל משהו באווירה היה כבד כזה, לא יודע להסביר. איזה קרירות שלא ציפיתי לה.
אני מסתובב איתם ברחבי הבית, מראה להם כל פינה, ובמקום לשמוע וואו, אחי, כל הכבוד! אני חוטף כאלה הערות:
וואי, זה ממש רחוק. איך אתה סוחב כל יום את הפקקים האלה?
החצר קטנה יחסית אצלי אפשר לשים בריכה. (הבן אדם בכלל שוכר דירה)
רק שלא תפוטר עכשיו, איך תשלם את המשכנתא?
הם אכלו, שתו, וכבר בעשר אמרו יאללה אנחנו זזים, וכשעשיתי להם ביי, נשארה אצלי תחושת ריקנות איומה. פתאום הרגשתי רע שהגעתי למה שרציתי, כאילו יש בי אשמה.
למחרת התקשרתי לאבא שלי, סיפרתי לו הכול. הוא צחק ואמר לי משהו שתפס לי את הלב:
תגיד לי, ראית פעם סרטן בתוך דלי? כשאחד מנסה לצאת, כל השאר מושכים אותו למטה. אף אחד לא עוזר לו לטפס החוצה
ופתאום נפל לי האסימון.
החברים שלי, הם לא אנשים רעים פשוט ההתקדמות שלי הזכירה להם את המקום שהם תקועים בו. מבחינתם, הבית החדש לא מסמן הישג הוא מראה להם איפה הם לא נמצאים.
שבוע אחרי זה הזמנתי אליי את מאיר. מאיר לא חבר ילדות, הכרנו לפני שנתיים בעסק, יש לו פי שלוש כסף ממני. והוא נכנס, נדלק לו העיניים, מחבק אותי חזק,
איזה תותח! עשית את זה! איך הצלחת לסגור כזה דיל? חייב לשמוע הכול!
לא הייתה טיפת קנאה, להפך, רק פירגון והשראה.
הקטע הכי חשוב בכל זה, וזה מה שאני רוצה שתזכור תסתכל מסביב: מי מוחא לך כפיים כשאתה מצליח? לא כל מי שאוהב אותך רוצה לראות אותך עף גבוה. חלקם מסתדרים איתך כשאתה איתם באותו מקום, אבל ברגע שאתה מתקדם, זה מערער להם משהו בפנים.
וזה בסדר לפעמים להצליח זה גם לשחרר.
לא איבדת חברים, פשוט נפטרת ממשקולות.
תישאר עם מי ששמח באמת בשבילך, כי יש לו אור משלו, וההצלחה שלך לא מאיימת עליו.
