בלגן בארון, הרים של בגדים לא מגוהצים ומרק חמצמץ במקרר זו לא האישה שהתחתנתי איתה, אבל בדיוק את זה קיבלתי עם הזמן.
בלגן בארון, הר של בגדים לא מגוהצים ומרק חמוץ במקרר החלטתי להעיר בעדינות לאשתי, ובסוף גם יצאתי אשם.
התוודעתי לאביטל ישר מההתחלה. אי אפשר היה להתעלם מהיופי הזה. הרבה זמן חשבתי שאני ממש בר מזל בחורה אינטליגנטית, נאה, מסודרת. לא התמהמהתי והצעתי לה נישואין.
אז החלטנו לעבור לגור ביחד. אגב, אביטל כבר מההתחלה אמרה שהיא לא חובבת גדולה של עבודות הבית, אבל מוכנה לעבוד, בתנאי שהחלוקה תהיה חצי־חצי. אני לא מהמתעקשים, אז הסכמתי. בזמנו חשבתי שזה ממש הגיון בריא, אבל עם הזמן התאכזבתי.
חילקנו בינינו את המטלות. אשתי הבטיחה שזה לא יהיה לה מורכב לשלב קריירה ולנקות בית, חלום ישן שלה. אז לא התווכחתי.
אבל אחרי חצי שנה בנישואין, הבנתי שמשהו לא דופק כמו שצריך. החיים שינו את כללי המשחק. אביטל שלי לא הפכה למוצלחת פתאום. היא עבדה במשרה חלקית באיזו חברה תל־אביבית עלומה עם לוח זמנים לא ברור ומשכורות שנספרות בשקלים על קצה העצבעות. והכסף, כמובן, הלך רק על הדברים שהיא אוהבת. אני עבדתי מהבוקר עד הלילה. אבל אביטל לא שכחה את חלוקת המטלות היא ידעה בדיוק מה אני אמור לעשות. לעצמה, לא תמיד הזכירה.
היו ימים שהיא הייתה עובדת בשקידה, אבל אז ההתלהבות דהתה. לא ממש הטרדתי אותה עד שהרפיון נהיה ברור עכשיו הבלגן תקף מכל פינה.
כסאות מכוסים בגדים, ארון מתפקע ואשתי דאגה להאשים אותי: “גם אתה עובד, גם אתה מביא כסף, אז באמת קשה לך לעזור קצת?” נעלבתי. לא מספיק שאני עובד בשביל שנינו, אני גם צריך לטפל בכל הבית? הרי חילקנו הכל ביושר מההתחלה.
ואתמול מצאתי מרק ירקות חמוץ במקרר, הריח היה יכול להשמיד ג’וקים מהגהנום. חשבתי שאחרי שבא הילד, אביטל תיקח פיקוד. הרי היא בחופשת לידה ויש לה זמן, לא? אבל רק נהיה יותר גרוע. לפעמים אני חושב אולי היה לי קל יותר בלי אישה בכלל. וכעת גם התווספו מריבות יומיומיות. הסבירו לי שגם אני צריך להבין אותה, להיכנס לנעליה. אבל מי כבר מבין אותי? אני הרי לא יוצא כל בוקר למלון ספא, אני עובד. גם במשרד וגם בבית עם הלפטופ, ועוד צריך לפקח על כל מה שקורה בדירה. וכל מה שאני רוצה זה טיפה מנוחה.
לא ברור לי מה אביטל עושה כל היום בחופשת לידה כך שהיא לא מצליחה לבשל ארוחת ערב. לפחות לסדר קצת את הבית? זה באמת כזה מאתגר? הילד בסך הכול בן שבעה חודשים, רוב הזמן ישן, אפשר לפחות לנקות אבק. מה יהיה כשנביא עוד אחד? אני עדיין תומך בשוויון ובעזרה הדדית מוכן לקבל ולתמוך, אבל צריך שגם לי יחזירו. משום מה אביטל לא מבינה את זה.
אני לא רוצה לפרק את המשפחה, כי אני הכי אוהב את הבייבי שלנו. אבל לא יודע איך ממשיכים את המסיבת תחפושות הזו. אני מרגיש שהסבלנות שלי עומדת להיגמר.
עם מי אתם בצד שלכם בסיפור הזה?
