זה קורה עכשיו, בחורף, בדיוק לפני שנה וחצי, כשהבן שלי היה בן חמישה חודשים בלבד. אחיו של בעלי שאל אם הוא והחברה שלו יכולים להתארח אצלנו לשבוע. איך אפשר להגיד לא? ברור שלא קפצתי משמחה, בכל זאת, התינוק שלנו בדיוק נולד, אני לא ישנה, לא אוכלת כמו שצריך, אין לי זמן לכלום והמשפחה לא נותנת מנוחה. חשבתי לעצמי: הרי יהיה מישהו לעזור לי, אולי סוף סוף אנוח קצת, יהיה לי עם מי לדבר ולשתות תה.
הם הגיעו בידיים ריקות, לא לשכוח לפחות להביא משהו קטן לילד, אפילו רעשן. אצלי זה כלל לא הולכים לבקר בית עם תינוק בידיים ריקות, כך חונכתי. אבל פה אמרתי לעצמי אולי המצב קצת אחר.
הם באו כי היו להם סידורים בתל אביב, ואף לא טרחו להסביר בדיוק במה מדובר.
אני השתדלתי להיות מארחת טובה, בישלתי, ניקיתי, הכרתי אותם לאט לאט. לכאורה הכול בסדר, אבל במשך כל הימים שישנו אצלנו, החברה שלו אפילו לא הציעה לעזור במטבח, בניקיון או אפילו להחזיק את התינוק לכמה דקות כדי שאוכל לטפל במה שצריך.
היא הייתה יוצאת בבוקר לסידוריה, החבר ישן עד הצהריים, בעלי בעבודה, ואני רצה עם התינוק הלוך ושוב בדירה. כשחזרה, הייתה מתיישבת על הספה ונחה או רואה טלוויזיה כל הערב.
אני באמצע ניקיונות עם סמרטוט, הרי חורף בחוץ, הכול בוץ, כתמים וגשם, וכל רגע מכתים רצפה. ויש אוכל שצריך להכין תינוק שצריך להאכיל ולרחוץ.
ביום השלישי כבר נשברתי. אמרתי לבעלי עד כמה זה קשה לי, והוא רק משך בכתפיים לא נהוג שגבר יתערב בין נשים. ביום הרביעי הם חזרו מוקדם, ואמרו “אנחנו הולכים לקולנוע”.
אני ובעלי מהר סיימנו לבשל, אכלנו, ואז הם הגיעו הביאו שפע בירות, חטיפים מגוונים, אבל כמובן לא חשבו לקנות עוגה או משהו לאמא מניקה… אפילו לזה לא טרחו.
והזוג המאושר ישב לארוחה, ואז קמו לסרט והזמינו את בעלי, שיבוא איתם. הרגשתי מושפלת, אז פניתי אליה ואמרתי בעדינות:
אני מצטערת, אבל אולי תתני לי קצת עזרה? התינוק שלי קטן, אני עייפה מאוד. לפחות לקלף תפוחי אדמה או להציע לעזור.
והיא עונה: את הולכת להעניש אותי? לא נראה לי שזה במקום. גם אני עייפה. (ממה, מהספה?)
סליחה, אבל את מתארחת אצלי בדירה, לא אני אצלך.
אני לא מתכוונת להקשיב לזה!
ואמרתי לה את יודעת מה, מותק, קחי את הדברים שלך ותלכי מפה.
הם ארזו ועזבו. בכיתי מהעלבון עוד הרבה זמן אחרי.
מה אתם אומרים, זה נורמלי להתנהג ככה?
