אמא שלי גרה בבית בפרברי תל אביב. בכל קיץ, לפי היוזמה שלה, אנחנו נוסעים לשם משפצים, משקים את הגינה, מסדרים מחדש את המרחב החיצוני. לאחרונה בעלי התקין בריכה קטנה בדשא. אפילו יש לנו פרגולה חדשה. מאז שאחי התחתן, הוא הפסיק להגיע לשם. אשתו, חנה, ממש מתנגדת לזה. כך חנה קבעה מהיום, העדיפות היא המשפחה שלהם, ולבוא לבית של אמא כבר לא עניין שלהם. אם צריך משהו, שתשכור עובדי גינון.
אמא לא נעלבת, משתדלת להבין את עמדתה. הפעם, אמא עבדה קשה מדי בעיר ולא הצליחה להגיע לבקתה במשך הקיץ, אבל היא דאגה מאוד לאדמה כי אף אחד לא טיפל בגינה.
אמא הציעה לאחי לשתול משהו, אבל חנה שכנעה אותו והוא לא רצה. אני ובעלי חשבנו שזה יהיה נחמד לצאת מהעיר, לנשום קצת אוויר נקי. בסופי שבוע אפשר תמיד להגיע ולתת לאמא שקט נפשי.
קנינו שתילים, מהשתלות, ניכשנו עשבים, חידשנו את גינות הפרחים, וטיפלנו בחממה. את ימי ראשון הקדשנו למנוחה. הכל עשינו לפי ההוראות של אמא.
בסוף השבוע הקודם נסענו למשפחתו של בעלי, כך שלא היה אף אחד בבית בפרברים. מתברר שאחי וחנה היו שם.
כשחזרנו לבקתה בסוף השבוע הבא, הופתענו לרעה. מישהו גר שם! דפקנו בדלת, אך אף אחד לא פתח. חנה הציצה מהחלון ואמרה:
החלטנו להשכיר את הדירה שלנו בפתח תקווה, כדי לאסוף כסף לחופשה, ואנחנו נשארים פה. אל תפריעו, אנחנו לא הזמנו אתכם.
אמא יודעת? שאלתי. בטח! מאיפה אתה חושב שיש לי מפתחות? ענתה חנה.
התקשרתי לאמא. כן, נתתי את המפתחות לאחיך, הוא אמר שיעזור לכם. אבל הם גרים פה, אמא, לא עוזרים! חנה לא עושה כלום ולא נותנת לנו להיכנס.
מה זאת אומרת הם גרים שם? שאלה אמא. ככה! הם השכירו את הדירה ועברו לבונגלו. סיפרתי לה את כל האמת.
אם הם ידאגו לגינה ישקו, ינכשו, ינקו שיישארו. אם לא תגרשי אותם. הם יודעים רק לקחת בלי לעבוד! מגיעים בסתיו וקוטפים תפוחים ותפוחי אדמה בלי להזיע. תגידי להם תורכם עכשיו לטפל בבית. קבעה אמא.
אני דופקת שוב בדלת. מה עכשיו? חנה כועסת. הסברתי לה את החלטת אמא. חנה אמרה שאין לה שום כוונה לטפל בגינה. יש לי תור למניקור! מה אני, שפחה שלכם? וגם, אם יגדל פה משהו, מה גורם לך לחשוב שנחלק איתכם? אם תרצו תשלמו לנו. פה הכל שלנו עכשיו. ברור שמחכה לי לגרש אותם.
הם התעלמו, אז אמא נאלצה לדבר איתם בעצמה. היא דרשה מהם לעזוב. ואיפה נגור? אחי שאל. הרי הדירה שלנו מושכרת! הצעתי: תחזירו לו את הכסף.
זה לא יעבוד, הוצאתי את הכל על עגילים לחנה, אמר אחי. זה לא שווה לקחת לעסקי משכון יקבלו חצי מהערך. ומה נעשה עכשיו? זה כבר לא ענייני. לפחות הייתם מודיעים לאמא מראש. כך לא מתנהגים. חנה ואחי הלכו לבית של אמא שלה, לא לפני שזרקו קללות באוויר. אנחנו לא חוזרים יותר! תשברו את הראש לבד!
אבל משהו אומר לי שבסתיו הם יחזרו, עם שקים ביד, בשביל תפוחים ותפוחי אדמה…
