אשתו של אבא שלי הפכה לאמא השנייה שלי אמא שלי נפטרה כשהייתי בת שמונה בלבד. אבא השתכר, בבית לעיתים לא היה מה לאכול. התחננתי בבית הספר, התקשתתי בלימודים, התביישתי בבגדים – עד שמערכת החינוך שמה לב. פקחי הרווחה הגיעו אלינו שוב ושוב, ובסוף הציבו לאבא תנאים נוקשים – אי עמידה בהם תשלול ממנו את זכויות ההורות. לשמחתי, אבא התעשת, הפסיק לשתות, ומבדקי הרווחה הבאים עברו כבר בשלום. כעבור זמן מה אבא סיפר לי שהוא רוצה להכיר לי אישה שמוצאת חן בעיניו – הלכנו לדודה מריה. לא התלהבתי להיפגש איתה, הזיכרון מאמא היה עדיין טרי ולא הבנתי את החלטת אבא. אבל בשיחה הראשונה הרגשתי את החום שלה. התחברתי עם הבן שלה, שהיה גדול ממני בשנה, והתחלנו יחד חוג אתלטיקה. אבא שמח שהתקרבתי לבת זוגו החדשה. אחרי חודש עברנו לדירה של דודה מריה והשכרנו את הדירה שלנו למקור הכנסה נוסף. אבא לא הספיק להתחתן עם דודה מריה – הוא נהרג בתאונת דרכים על ידי נהג שיכור. רשמית לא הייתי כלום בשביל דודה מריה והעבירו אותי לבית יתומים. לפני שעזבתי, דודה מריה הבטיחה לי שאחזור הביתה ברגע שזה יתאפשר. היא קיימה את הבטחתה ואחרי חודשיים שבתי לביתה. החודשיים האלה הספיקו לי כדי להבין את הקושי והקור שבית היתומים. הייתי אסירת תודה לדודה מריה על שלא נטשה אותי, על שתפקדה כאמא אמיתית שנייה. היא אישה מדהימה, והבן שלה אח אמיתי. היום אנחנו כבר מבוגרים, כל אחד עם משפחתו, אבל אמא מריה נשארה הקרובה ביותר אליי ואל אחי. פעמיים חמות, אף פעם לא רבנו איתה – לא אני ולא אחי – ואף לא פעם שמעה מאיתנו את המילה ״חמות״. גם בעלי וגם אשת אחי קוראים לה אמא מריה בזכות טוב לבה והאהבה שלה. וכל פעם שמישהו פונה אליה כך, העיניים של מריה מתמלאות בשמחה.

Life Lessons

אמא שלי נפטרה כשהייתי רק בת שמונה. אבא שקע בשתייה, ולפעמים לא היה לנו מה לאכול בבית. הייתי מבקשת אוכל בבית הספר, הלימודים שלי הידרדרו, וגם הביגוד שלי לא היה במצב טוב וזה לאט לאט משך את תשומת לב המורות והיועצות.

עובדות סוציאליות ביקרו כמה פעמים אצלנו בבית, ולאבא הוצבו תנאים ברורים אם לא יעמוד בהם, ייקחו ממנו את המשמורת עליי. ב”ה, אבא התפכח, הפסיק לשתות, ומאז כל ביקורת עברה ללא בעיות.

כעבור זמן מה סיפר לי אבא שהוא רוצה שאפגוש אישה שמוצאת חן בעיניו. נסענו לביתה של דודה מרים. בתחילה הסתייגתי, כי הזכרונות מאמא שלי היו טריים, ולא ממש קיבלתי את הרעיון שאבא מתחיל קשר חדש.

אבל ברגע שהתחלנו לשוחח, הרגשתי את החום שבלב שלה. התחברתי לבן שלה, שהיה גדול ממני בשנה, והתחלנו ללכת יחד לאימוני אתלטיקה. אבא היה מאושר מהקשר, וכעבור חודש עברנו לגור אצל דודה מרים, ואת הדירה שלנו השכרנו כדי לקבל הכנסה נוספת.

אבל אבא לא הספיק להינשא לדודה מרים הוא נהרג מפגיעת רכב שנוהל על־ידי נהג שיכור. פורמלית, לא הייתי בת משפחה של דודה מרים, ולכן נאלצתי לעבור לפנימיית ילדים של מחלקת הרווחה. כשהתפצלנו היא הבטיחה לי ברגע שתוכל, תיקח אותי חזרה אליה.

ואכן, אחרי חודשיים, חזרתי הביתה, אליה ואל הבן שלה. אלו היו חודשיים שהספיקו לי כדי להבין מה זו קשיחות של מוסד. הייתי מלאת תודה לדודה מרים על שלא ויתרה עליי, שהייתה עבורי ממש אם שנייה. היא אישה מדהימה, והבן שלה הוא אח שלי לכל דבר.

היום שנינו כבר בוגרים, עם משפחות משלנו, אבל אמא מרים כך קוראים לה כולם נותרה הכי קרובה לשנינו. גיסה פעמיים, ועדיין לא רבנו איתה לעולם, ומעולם לא קראה לעצמה “חמות”. גם בעלי וגם אשתו של אחי קוראים לה “אמא מרים”, על טוב ליבה והסבלנות שלה. ובכל פעם שהיא שומעת שמישהו קורא לה כך, העיניים שלה מתמלאות באושר אמיתי.

Rate article
Add a comment

nineteen − 7 =