יש המון סיפורים מרגשים על מפגשים מחודשים אחרי שנים ארוכות. הנה אחת בדיוק כזו. אבא של מיכל עזב את הבית כשמיכל הייתה בת ארבע בלבד. אמא שלה גידלה אותה לבד, אך היעדרות אבא בבית הורגשה כל הזמן. מגיל צעיר מיכל ניסתה לעזור לאמא כמה שרק אפשר חיפשה לעצמה עבודה חלקית, כי הרי לא היה מפרנס בבית. לכן, כמעט לא היו לה חברים, היא לא בילתה אף פעם במרכז תל אביב, וחיה את חייה די במסתור.
רק כשאמא שלה יצאה סוף סוף לפנסיה, מיכל יכלה להרשות לעצמה קצת זמן פנוי. יום אחד הכירה בחור בשם יונתן. כעבור תקופה כבר פגשה את ההורים שלו, והוא גם את שלה ובסוף יונתן שלף טבעת והציע לה נישואין. מיכל חלמה על חתונה גדולה ומושקעת, משהו כמו בפנטזיות מאז שהייתה ילדה.
כשישבו להרכיב את רשימת המוזמנים, מיכל התחילה לחשוב, אולי כדאי להזמין גם את אבא שלה, מאז לא ראתה אותו. אבל כתובת או טלפון לא היו לה. יונתן הציע שתיתן את ההזמנה לדוד שלה, האח של אבא. הוא בטוח יודע איפה אבא מסתתר. ופה, בגלל טעות מביכה במיוחד, מיכל איחרה ליציאה למשרד הפנים. בחוץ הגשם ירד בלי רחמים, היא תלשה את המעיל על השמלה ומיהרה החוצה, רצה ומגלה רכב חונה ולידו, עומד אבא שלה. בלי לחשוב, נכנסה למכונית. כל הדרך בכתה, כי חיכתה לרגע הזה שנים יש להם לא מעט להשלים.
