החתונה שלי, שאמורה להתקיים בעוד מספר ימים, מתערערת בגלל הדרישות והגחמות הבלתי-סבירות של אמא שלי. היא מתעקשת שאזמין את אבא שלי ללא אשתו החדשה, שעליה יש לה טינה רבה. למרות שההורים שלי גרושים כבר שנים רבות, אבא כבר בנה לעצמו חיים חדשים והתחתן מחדש, אך אמא עדיין נושאת כעס כבד כלפיו.
הסיבה המרכזית לגירושין הייתה יעל, אשתו הנוכחית של אבא שלי. יעל כנראה הרגישה שאבא נשאר עם אמא רק בגללי, ולכן פנתה לאמא ואמרה לה: “הוא לא אוהב אותך, הוא איתך רק בשביל הבת שלך. אל תבזי את עצמך, תשחררי אותו אליי.” מתוך סערת רגשות, אמא שלי זרקה את אבא מהבית.
בתקופה מסוימת, אמא אפילו אסרה עליי לשוחח עם אבא, אבל לא יכולתי לסבול להתרחק ממנו וממשפחתו החדשה. לאבא וליעל נולד בן, אחי הקטן, והייתי הולכת לשחק איתו לעיתים קרובות. היום הוא כבר בן עשר. כששיתפתי את אבא שלי על החתונה הקרבה, הוא הציע כמתנת חתונה דירה בשכונה שבחרתי, כדי לדאוג לעתידי ולעתיד בעלי לעתיד. המחווה הזו מילאה אותי באושר, אך ההתנהגות של אמא השליכה צל כבד על שמחתי.
אמא שלי מסרבת בתוקף לאפשר לאבא ולאשתו להגיע לחתונה, מכנה את יעל “האישה שגנבה לי את בעלי”. היא טוענת שאם יעל תבוא, היא לא תדרוך בחתונה. נוסף על כך, כשהתברר לה על הדירה שאבא רוצה לתת לי, קראה לי “בוגדת” כי קיבלתי את ההצעה. עכשיו אני נקרעת בין האהבה והתמיכה של אבא לרצון שלי לשמח את אמא.
אני בוכה ימים שלמים, מתקשה להתמודד עם המצב הסבוך הזה. החתן שלי מנסה לדבר על ליבה של אמא שלי ומסביר לה שעמדתה לא הגיונית, אך זה רק גרם לה להתרחק גם ממנו. איני מבינה מדוע אמא מתנהגת אליי כך. למרות שאני יודעת שאולי אבא פגע בה, אני מאמינה שסליחה והתקדמות קדימה הן הדרך לחיים שלמים ומאושרים. זה מצב כואב ומורכב, וכל שאני מייחלת לו הוא שליבם של כולם יתרכך, כי רק כך תוכל השמחה באמת להיות שלמה. בסופו של דבר למדתי שאהבה, קבלה וסליחה אלו אבני היסוד לבית חם וללב שמח.
