ציפורה עברה לידה קשה, והרופאים הודיעו לה שלא תוכל להביא עוד ילדים לעולם. כשבעלה, גיא, שמע את זה, הוא התנתק ממנה לחלוטין והפך קר ומרוחק. חלפו שישה חודשים מתוחים בבית. גיא לא רק שבגד בציפורה, אלא שחברתו החדשה כבר הייתה בהריון עם תאומים. בלי להתלבט, הוא עזב את ציפורה והשאיר אותה לבד עם בתם הקטנה.
ציפורה נאלצה לגדל את הילדה בכוחות עצמה. כשהייתה קטנה, אילין השתתפה בחוגים מגוונים ריקוד, תיאטרון וציור והתגלתה כילדה סקרנית ותוססת. מגיל צעיר נהנתה לשחק בבובות, לסדר אותן במעגל וללמד אותן שיעורים דמיוניים. ציפורה הרבתה להביט בבתה בהערצה; אילין הייתה כל עולמה.
בבית הספר, אילין הייתה פופולרית ואהובה, תמיד מוקפת חברים וחברות. היא הובילה קבוצות, יזמה פעילויות, וכולם הקשיבו לה. בשלב מאוחר יותר החלה מערכת יחסים עם בחור, יהודה, שהיה טיפוס מעט מוזר. כל הבילויים שלהם הסתכמו בהליכה להופעות, פסטיבלים ואירועים תרבותיים לנוער. אילין ניגנה בתופים, יהודה בגיטרה, ובקרוב צירפו עוד חברים והקימו להקה קטנה שזכתה להצלחה במסיבות ובאירועים מקומיים. חייהם התנהלו בנעורים מתמדת, בקלילות וברוח של חופש.
אך ככל ששנים חלפו, הדאגה השקטה של ציפורה גברה. היא התחילה לדבר עם אילין על העתיד, משתוקקת לנכדים. אילין כבר הייתה בת עשרים ותשע.
אילין, הגיעה השעה שתחשבי על ילד משלך, אמרה ציפורה יום אחד, מבטה רציני ומלא כמיהה.
אמא, את רוצה שאהיה כמו דודה שלי? ילדה ארבעה, לא רואה כלום חוץ מהילדים. זה חיים? כל היום בבית, מבשלת, מנקה, משחקת עם ילדים.
למה להיות כמו הדודה? תעשי ילד אחד וזהו, העיקר שיהיה לך משהו משלך, ענתה ציפורה בקול רך אך נחוש.
אמא, תתבגרי. אנחנו לא רוצים ילדים. ואם יום אחד נרצה, נאמץ ילד מהבית ילדים.
אבל אין כמו ילד משלך, תחשבי על זה. מה יהיה איתך?
אני לא רוצה לחזור לזה, אמא, די.
לבסוף, אילין אזרה אומץ לחשוף בפני אמא שלה את האמת. אולי, חשבה לעצמה, הזמן ירגיע את ליבה הדואג של אמא…
