לפני שלושה חודשים, החיים שלי השתנו פתאום, כמו במערבולת לא צפויה של חלום. היה לי הכל: בן זוג נהדר, ילדה מתוקה וכלב בשם גרשון. ואז, באחת השבתות בירושלים, בעלי סיפר לי שפגש מישהי אחרת, והוא עוזב אותי בשבילה. הכל התרחש בלי שכוחי יעמוד לי המציאות פשוט גולשת ממני החוצה, כמו חול מכלי שבור.
כבר אז הרגשתי שלפניי דרך לא פשוטה. הרי אצטרך לדאוג ללחם ולשמירה על בית עבורי ועבור בתי, מה שלא פשוט כלל עם משכורתי הקטנה. לילה אחד, בסוף נובמבר גשום וקר, כיסיתי את עילית בתי הקטנה בשמיכה, ויצאתי לטייל עם גרשון בין החול והרהיטים בחלון העיר.
בגן הציבורי, בערפל סגול באווירת חלום, ראיתי אישה עומדת לבדה על ספסל, שק מבד מונח לצידה. פניה היו מקומטות מנסיון, והיא רעדה מקור ירושלמי. ניגשתי והצעתי לה עזרה אולי אוכל לעשות משהו עבור אישה זרה בלילה כל כך מפוזר.
היא הביטה בי דרך עיניים עייפות, ואמרה ששמה רבקה ושביתה נטרקה אחריה. ליבִּי נסדק ואני הצעתי לה לעלות אליי הביתה. יהיה חם, מקום לנוח, ותה יסמין מתוק. גם ארוחת ערב חיכתה לה על שולחן קטן, כשירושלים צווחת גשם על חלוני.
רבקה הייתה פעם אם חד־הורית לביתה, מאז שאב המשפחה הלך לעולמו שנים רבות קודם לכן. היא עבדה קשה בשביל שבתה תחיה טוב, אך נראה שהריחוק והמאמצים לא נקלטו אל לב הבת, שמרידתה היתה שונה ומוזרה היא לא טרחה לעבוד ובמשך שנים חיה על כספה של אם. עכשיו, בגיל 35, אמרה שאינה מצליחה להינשא בגלל שגרה עם אמא, וביקשה ממנה לארוז ולסוע אל משפחתה במושב, כי נוכחותה “מפריעה”.
באותו לילה, רבקה נשארה אצלי לישון. כשעלה הבוקר, רצתה ללכת, אבל הזמנתי אותה להישאר איתנו. לא פקפקתי בה לרגע כשיצאתי לעבודתי, רבקה שמרה על עילית ושיחקה עם גרשון. זה נעשה טבעי ומהפנט כמו לילה בחלום.
נודע לי שלרבקה יש בית קטן במושב ליד מודיעין, אבל הבית נטול חימום. הפכנו למשפחה משונה, והיא הפכה דמות אם ובת־בית. עילית קראה לה סבתא, חיבקה אותה, והייתה צוחקת עימה בצליל של מנגינה חלומית.
ביום שבת אחד נסענו כולנו יחד לבית הקטן של רבקה. הבית היה מוקף יער, ליד אגם ירוק וזהוב מחלומות, עם חלונות המשקיפים אל האור. הכל היה נעים ועדין, והרוח ממלאת את הריאות באוויר מתוק.
שכנה של רבקה באה לבקר, שמעה את קורותיה והבטיחה שידאגו יחד להקים תנור תוך ימים, כדי שתוכל לחיות ולבשל בנחת בביתה שלה.
רבקה זכתה באנשים טובים במסלול חייה, ברגע שכבר כמעט פרשה ידיים. אנו נדבקנו אליה, הצענו לה להישאר איתנו תמיד. בקיץ, כולנו היינו נוסעים אל ביתה במושב, חיים יחד כמו משפחה משוחררת, מוזרה ואוהבת.
כך, במעגל מוזר, גם אני וגם רבקה איבדנו את המשפחות שהיו לנו ומצאנו זו בזו ובבת שלי משפחה חדשה, חמימה ונפלאה. בתוך החלום הזה, סוף־סוף כולנו מאושרות.
