איך נפרדנו, ואז חזרנו: חופשה קצרה לאישה אצל אחותה, כמה ימים לבד עם הכלבה, מוזיקה רועשת וניקיון מטורף…

איך נפרדתי מאשתי
כן, אנחנו החלטנו שזה יהיה לטובה. החלטנו בשקט, בשיקול דעת, ושנינו החזקנו מעמד מצוין. אפילו התבדחנו קצת. בכל זאת, אנשים תרבותיים אנחנו.
אשתי ארזה את הדברים. גם את הכלבלב שלנו לקחה אתה.
נסעה לה.
לשלושה ימים אצל אחותה הקטנה.
טוב, בנות רצו לבלות זמן יחד בחופשה. לשכב כמה שרוצות, לפטפט, לראות סרטים, לאכול שוקולד במיטה, לצחוק על תמונות באינסטגרם. ולפנק את הכלבלב הקטן שלנו.
ואני? לא עשיתי שום דבר חריג. לא רצתי לקנות בירה, לא הזמנתי חברים לשתות. למי זה חסר?
אולי רק הדלקתי מוזיקה בקול רם מהבוקר. אה, וגם ניקיתי את הכיריים והמקרר וזה כל הטירוף שלי.
אתמול אשתי והכלבלב חזרו. בערב. חיבוקים, נשיקות זה מובן. אפילו הצעתי לטייל יחד עם הכלבלב. בדרך כלל אשתי מטיילת איתו, וקצר. הלבשנו לו סוודר, יצאנו למסע סובב-ביתנו. הלכנו זה לצד זו, ודיברנו ודיברנו. במהלך הטיול הכלבלב איבד את מגפון החורפי, אפילו לא שמנו לב.
בערבים אנחנו נוהגים לראות סרט או לקרוא. אבל באותו ערב לא קראנו ולא צפינו בכלום. פשוט הלכנו לישון מוקדם.
…לפעמים, אני בטוח בזה לגמרי, פרידות קטנות מחזקות את הבית. למען האמת, הן הכרחיות לפחות פעם בחצי שנה. בלי מריבות, בלי צעקות “אני נוסעת לאמא!”. לא, אני מדבר על פרידה בריאה. לסכם מישהו נוסע לשלושה ימים, נגיד, לאחות, לחבר לטיול בכרמל, לים המלח, יש הרבה אפשרויות.
חופשה זה מזה זה עניין חשוב ומועיל, גם כשיש יחסים טובים. כי תמיד דרושה קצת דרמה. אושר זוגי אחלה, אבל צריך לגוון את העלילה, זה כיף לפעמים.
וגם, לגבר לפעמים חשוב להיות קצת לבד. לא להשתגע ולא לשקוע באלכוהול, פשוט להיות לבד. אולי גם לאישה חשוב, בזה אני לא מומחה, אבל נדמה לי שנשים הן יצורים יותר חברתיים ומחוברות רגשית. אולי אני טועה, אני באמת לא מבין בזה.
לגבר, בדידות קצרה ממש צורך. למה אתם חושבים שבעלים נוסעים לדוג? צריך להם דגים? ממש לא. מה שחשוב זו האפשרות לשבת יומיים לבד, להסתכל על הכנרת או על השקיעה, להקשיב לציפורים סוג של מדיטציה.
אבל העיקר הוא הפגישה המחודשת. זה, חברים, שמחה, רוך וגעגוע. ובעצם, כל הפואנטה היא בזה. שלום אהובתי!
ואז ללכת לישון מוקדם ממש כמה שיותר מוקדם…