אחרי שסיימנו את ארוחת ליל-החג, התחבאתי מתחת למיטה, מתכננת להפתיע את הארוס שלי. חדר האורחים בבית משפחת גבאי הדיף ריח של לבנדר מיושן ואבק של שנים. היה זה ערב חג, ובחוץ ירד גשם כבד בירושלים ונגע בחלונות כמו תופים. בפנים היה חמים, ניחוח צלי עגל באוויר, וצלילים מרוחקים של צחוק ממשפחת גבאי.
יהלי כהן, יורשת אימפריית הספנות של משפחת כהן, שכבה על הבטן מתחת למיטה עתיקה שקיבלה מסבתא שלה.
מה אני עושה פה, חשבה יהלי, בת 24, לובשת שמלת משי אדומה שעלתה יותר מכל הבית הזה, ולוחצת את הפרצוף לרצפת העץ הנשכנית? אבל את יודעת, כשאת אוהבת, את נהיית דבילית לגמרי.
ביד שלה קופסה קטנה מכוסה בקטיפה. בפנים שעון רולקס עתיק מודל 1952 תרכיבו לבד את הפלייליסט: היא חיפשה אותו שלושה חודשים. זה היה המתנה שלה לרועי, הארוס שלה. רועי עף על וינטג’, טוען שיש לדברים כאלה נשמה”, לא כמו כל הפינוקים הקרירים של משפחת כהן.
הוא יעוף על זה, חשבה יהלי וחייכה לעצמה, חונקת פרצי צחוק.
אמרתי לרועי שאני הולכת לשירותים, אבל במקום, התגנבתי לחדר האורחים שבו שנינו ישנו. התכנית הייתה פשוטה: לחכות שהוא ייכנס להחליף בגדים, לקפוץ ולצעוק “הפתעה!”, ולראות את החיוך המטופש שלו.
צעדים כבדים נשמעו במסדרון. לא הצעדים הקלילים של רועי.
הידית הסתובבה. קליק.
נשמתי נעצרה, הייתי מוכנה לקפוץ.
במקום נעלי עור אלגנטיות, זוג עקבים שחוקים בצבע בז’ נכנסו פנימה. מיד אחריהן נעלי לופה לגבר.
טריקה. הדלת ננעלה.
סוף סוף,” לחשה הגברת גבאי, אימא של רועי. הקול שבדרך כלל שופע מתיקות כלפיי, הפך פתאום לטון של רעל טהור. חשבתי שהילדה המעצבנת הזאת לא תפסיק לחייך. הלחיים שלי כבר נתפסו.”
נתקעתי. הקופסה הקטנה התחפרה לי בכף היד.
תרגעי, אימא,” ענה רועי. אבל הקול היה זר: לא אותו בריטון רך, אלא קר, חלול.
יש לנו עשר דקות עד שהיא תתחיל לחפש אותי. התקשרת לד”ר אריס?”
כן,” ירתה גב’ גבאי, הולכת סביב המיטה. הוא בפנים. אתה בטוח? היא דביקה נורא. מסתכלת עליי כאילו אני אלוהים. זה דוחה אותי.”
תסבלי,” אמר רועי, וכל מה ששמעתי זה רוכסן נפתח הוא מחליף חולצה. נשארו לנו רק חודשיים לחתונה.”
הלב שלי טס מה הם סחים פה?
אני פשוט שונאת אותה,” פלטה אימא שלו. ראית איך היא הסתכלה על המפת שולחן שלי? כאילו זה מטלית מהשוק. ילדה מפונקת, מעצבנת, בא לי להעיף לה את החיוך של הרולקס מהפנים.”
אימא!” רועי נאנח, קול של מישהו שמרים את המכנסיים. אל תיקחי ללב. היא לא בנאדם. היא כספומט. כספומט ענקי!”
נשכתי את שורש כף היד כדי לא לצרוח. טעם מתכתי של דם בפה.
הולכים על ירח הדבש?” שאלה גב’ גבאי, עכשיו פתאום לוחשת.
כן,” ענה רועי. מלדיביים. אי פרטי. אני יתחיל ‘משבר’, הזיות, פרנויות… כבר אמרתי לחברות שלה שהיא לחוצה ושוכחת דברים. ד”ר אריס יחתום ויאשפז אותה. אני חתום כבן זוג, משחרר את כל הכספים, והיא תבלה כל החיים מול קירות מרופדים.”
והיא לא תצא מזה לעולם?”
עם הכדורים שאריס ייתן לה בחיים לא תראה יום אור.”
המיטה חרקה. רועי התיישב, קשר שרוכים. הייתי לכודה מתחת למזרן, לא יכולה לזוז. דמעות זלגו ושקעו לאבק של משפחת גבאי האנשים שמתכננים לקבור אותי חיה.
נו, בואי,” אמר רועי וקם. אני הולך לנשק את הכספומט שלי. נראה לי קנתה לי רולקס. אולי יממן לי מקדמה על המרצדס.”
הם יצאו. הדלת ננעלה.
נשארתי מתחת למיטה, שותקת, האבק סוגר לי את הגרון, אחרי ההאזנה המפחידה בחיי.
חלק ב’: הקונספירציה
לא קפצתי החוצה. לא התעמתתי איתם. רעדתי שם חצי שעה, השיניים שלי תקתקו כמו שטרות כסף.
הייתי תמימה. מפונקת, אולי. אבל מטומטמת אני לא.
מה יקרה אם אתעמת איתם כאן, במרחק מהעיר, בבית שלהם? רועי חזק ואימא שלו נמרה. הם שיתפו אותי עכשיו בקנוניה של חטיפה והונאה. ידעו שגיליתי אולי הייתי גומרת על המדרגות ולא מגיעה בכלל למחלקה הסגורה.
ניגבתי דמעות. התגנבתי החוצה. הסתכלתי על עצמי במראה עיניים אדומות, שמלה מאובקת. נראיתי קורבן.
לא ולא, חשבתי. לא קורבן.
הוצאתי פלאפון מהתיק. התחלתי להקליט תזכיר קולי.
קוראים לי יהלי כהן,” לחשתי, אם קורה לי משהו רועי גבאי ואימא שלו אחראים. הנה מה ששמעתי…”
הקלטתי הכל. העליתי לענן מוגן. שלחתי במייל מאובטח לראש האבטחה של אבא.
פידרתי לחיים, מרחתי חיוך מסכת זכוכית עבה.
ירדתי למטה.
הנה את!” רועי קרן מולי עם כוס סיידר ביד. כבר דאגנו!”
הוא חיבק אותי. האיש שרצה לאשפז אותי בכלוב מרופד. העור שלי זחל בגועל.
החזרתי לו חיבוק.
הלכתי לחדש איפור,” צייצתי בחיוך מזויף, רציתי להיות מושלמת בשבילך.”
את תמיד מושלמת, לחש ונישק לי את המצח.
כמעט שכחתי,” שלפתי את הקופסה ביראה.
רועי פתח אותה. עיניו התרחבו. רולקס? יהלי… זה…”
אתה אוהב?” חייכתי, רואה את האור חכך בזהב.
אוהב? זה מדהים. את מדהימה.”
אני שמחה,” אמרתי. אני אעשה בשבילך הכל, רועי. הכל.”
כולל למחוץ אותך, חשבתי.
שבועות עברו. שיחקתי אותה האישה המאושרת, העיוורת לאהבה. אבל במקביל עבדתי.
העסקתי חוקר פרטי. מצאתי את ד”ר אריס פסיכיאטר שהסתבך בחובות. דילגתי בין מיילים בינו לבין מרפאה בשווייץ. אספתי תיק חבילות שמביך את כל משפחת גבאי לדורות.
אבל כלא? לא מספיק. רציתם את הכסף שלי תקבלו את כל הבושות.
שבוע לפני החתונה, נהנתי להזמין עם רועי ואותו דינוזואר פלצני – מתכנן החתונות הכי יקר בתל אביב. העלות: מיליון ושבע מאות אלף ש”ח.
זה המון,” עושה עצמו דואג רועי. אולי נוריד?”
שטויות!” צחקתי. אבא לא יוותר על כלום. אבל…” עשיתי פרצוף עצוב. יש בעיה.”
איזו בעיה?” נלחצה אימא שלו.
אבא שלי,” נאנחתי. הוא אומר שלא נהוג שמשפחת הכלה משלם הכל. כולם יגידו שרועי… נו, מחפש כסף.”
רועי נדרך. לא מעניין אותי מה יגידו.”
אני יודעת, אהוב. אבל רק בשביל הנימוסים תוכל לחתום על כל ההזמנות? רק טכנית? שתיראה המארח על הנייר?”
יהלי, אין לנו מיליון ושבע מאות…” התפוצצה גב’ גבאי.
ברור שלא!” צחקתי. זה הטריק. אתם חותמים ואני ב־בוקר החתונה מעבירה לכם את כל הסכום. אפילו אוסיף לחמישים אלף בונוס תודה! אתם מעבירים לספקים, ניראה כאילו אתם נדיבים, אבא שלי לא מקטר כולם מרוצים.”
רועי ואימא שלו החליפו מבט מבט של חזירות.
מבקשת תעבירי עד שמונה בבוקר?” שאל רועי.
נשבעת,” שלחתי נשיקה באוויר.
רועי חתם על הכל קייטרינג, אולם, פרחים, להקה. כל אגורה עליו.
סיימתי,” חייך מתוק.
מושלם,” אמרתי.
חלק ג’: סוס טרויאני
יום החתונה הגיע. אביב צלול בווילה מפוארת בהרצליה פיתוח.
ישבתי בחדר הכלה, שמלת כלה מרחפת סביבי. האיפור? סופר-גלאם.
הנייד רוטט.
רועי: מחכה להעברה, סוכר. האולם לוחץ.
אני: בנק טוען שזה בטיפול! העברות בינלאומיות מאוד איטיות בשבתות. אל תדאג, תגיד להם שהכסף בדרך. אוהבת!
הנייד חזר להתאפס. הכסף כמובן, לא קיים. באותו בוקר העברתי אותו לנאמנות שלא נגיעה בו יד אדם חוץ מאבא שלי.
הוצאתי דיסק-און קי קטן. שמתי אותו בתיק.
הזמנתי את הדי.ג’יי.
יש לי הפתעה לרועי,” קרצתי לו ותקעתי לו שטר של אלפיה ביד. הודעה קולית מסבתא המנוחה. תשמיע את זה כשישאלו אם יש התנגדויות. אל תשאל למה.”
באמצע ‘מי נגד החתונה’? מה, את בטוחה?”
בדיחה פרטית,” קרצתי. כשראיתי נוגעת בשרשרת פליי.”
הוא הניד בכתף. את משלמת את הבוסית.”
הלכתי לחופה. 300 מוזמנים קרובי משפחה של גבאי, בני צמרת, אנשי עסקים.
רועי עומד נאה, תפוס בסביון. מנהל האולם מאחור עם חשבונית שלא שולמה.
עצרתי לידו. החזיק לי את הידיים.
את מהממת,” לחש. איפה הכסף?”
ששש,” חייכתי. תתרכז בנו.”
החופה החלה. הרב דיבר על אמון, אהבה, מסורת. גב’ גבאי בקדמת הרחבה, עושה כאלו היא בוכה.
ואם יש מי שיודע על סיבה שלא תחברו, יקום ויגיד,” סיים הרב.
השתרר שקט.
הסתובבתי לקהל. חייכתי לאימא שלו, ואז לרועי.
נגעתי בשרשרת.
רשרוש סטטי פרץ מהרמקולים הענקיים.
חלק ד’: נדרי האמת
קול גב’ גבאי: אני שונאת אותה. ראית איך הסתכלה על המפה שלי? כאילו היא מטלית. ילדה מפונקת.”
צעקה בקהל. גב’ גבאי השתנגרה.
רועי התחלף צבעים.
ההקלטה המשיכה, בבהירות של אולפן.
קול רועי: אימא, תפסיקי. היא לא בן אדם. היא כספומט.”
רחשי בהלה. אבא שלי קם, מכווץ מזעם.
רועי זינק אל המיקרופון: תחבו את האל נו כבר!”
הדי.ג’יי נבהל, התבלבל, ההקלטה המשיכה.
קול רועי: נביים התמוטטות… נאשפז אותה במחלקה סגורה… היא לא תראה אור יום.”
הקהל כמעט בורח מהאולם. זה לא שמועה זו הודאה.
עמדתי מול כולם כמו בזירת שח.
רועי!” צרחה גב’ גבאי. כבה את זה!”
ההקלטה הסתיימה. השקט דחוס.
רועי פנה אלי בפראות. יהלי, זו מניפולציה! זיוף! זה בינה מלאכותית!”
הרמתי את המיקרופון. קרירה, חדה.
לא זיוף, רועי. ערב חג. זוכרים? שהתחבאתי עם השעון…”
עשיתי עוד צעד.
רצית להפקיד אותי בסגור? תצטרך להפקיד את עצמך, מתוק.”
פניתי לקהל.
אולי אני נסיכה. אולי מפונקת. אבל לפחות אני לא זאת שהולכת לכלוב.”
רועי איבד את זה. תפס לי את היד, לוחץ. מכשפה. הרסת לי!”
תעזוב אותה!” אבא זינק מעבר למעקה. שלושה שומרים מהחברה שלי, לא של האולם קפצו על רועי.
הוא צרח. גב’ גבאי ניסתה לברוח החברות עמדו מולה, נהנות מהמופע.
חייכתי אל רועי, מחוץ לקו הראיה שלו.
לא אמרתי ‘אני מסכימה’,” לחשתי. אמרתי, ‘אני יודעת’.”
הורדתי את המיקרופון. טרח.
הרמתי את השובל והתחלתי ללכת החוצה.
וחייכתי.
חלק ה’: החשבון
בכניסה עמדו מנהל האולם, מנהלת הקייטרינג, המעצבת.
גברת כהן!” מנהל האולם קופץ. את לא הולכת לשלם את החשבונית? אנחנו צריכים מיליון ושבע מאות אלף עכשיו!”
חייכתי. הצבעתי אחורה, על רועי הנגרר. אני? לא חתמתי על כלום.”
מה?” הביט בלוח.
תבדוק,” משכתי בכתף. רועי גבאי חתם. אימא שלו ערבה. תבקש מהם את האשראי מהר לפני המעצר. שמעתי שהוא תכנן מרצדס, אולי תגיעו לפני.”
יצאתי.
מאחורי סערה. הספקים עטו על רועי ואמא שלו.
מר גבאי! עכשיו חשבון!”
הפרחים שלי ארבעים אלף ש”ח!”
אני פונה להוצאה לפועל!”
גב’ גבאי צורחת. אין לנו, אין! היא הבטיחה! תבדקו לה את החשבון!”
עצרתי בפתח. שלפתי פלאפון. שלחתי הודעה:
יהלי: לא גנבתי לך כסף, רועי. פשוט הכנסתי אותו לתרומה לקרן המחקר לבריאות הנפש של הדסה. על שמך. הנה, נהיית פילנתרופ. בכיף.
בחוץ סירנות.
אבא חיכה עם הלימוזינה.
ידעת חודשיים?” שאל, לא יודע אם לפחד ממני או להתגאות.
הייתי חייבת ראיות חזקות, אבא,” אמרתי. וחוץ מזה, רציתי לרושש אותם קודם.”
הוא הניד בראש. יותר טוב שלא אכעיס אותך אף פעם.”
רעיון מצוין,” חייכתי.
ניידות משטרה התחילו לתפוס חניה.
נכנסתי ללימוזינה. לנתב”ג, בבקשה.”
חלק ו’: הצחוק האחרון
שלוש שעות אחר כך
הג’ט הפרטי התיישר בגובה 40,000 רגל. השקט של עור ובלונים של שמפניה.
התיישבתי ליד החלון בחליפת קשמיר. לבד בלי חתן, בלי חמות, רק שקט בראש.
היעד ל”אי הסגור” במלדיביים. לא נשלחתי להישבר שם, אלא להירגע ולשתות קוקטייל.
שלפתי את הקופסה מהתיק. השעון הבהב לאור השמש.
שעון יפה, ללא ספק. רועי השתוקק אליו, רדף אחריו כמו חסר בית אחר פלאפל.
צדקת, גב’ גבאי,” לחשתי למושב שמולי. אני באמת ילדה מפונקת.”
חגרתי לעצמי את השעון. קצת גברי, אבל נראה עוצמתי.
ובחורות עשירות,” המשכתי, משיגות את עורכי הדין הכי טובים בישראל. אתם תשבו לא בשווייץ, אלא בתא עם שותפ/ה בכלא רמלה.”
לגמתי שמפניה.
פתחתי את הטלפון. גללתי לרועי גבאי, לגב’ גבאי.
סימנתי הכל. מחקתי.
עברתי לאלבום מחקתי כל צילום של “הזוג המאושר”.
המסך שקע לשחור.
הסתכלתי בחלון. העננים נדמו לשמיכה לבנה עבה. חודשיים של פחד, התמודדות, הצגות הכל נגמר.
סוף סוף, אפשר לנשום.
עצמתי עיניים. רעש המנועים ליטף את הראש שלי. לא רק רעש זה הצליל של התחלה חדשה.
אני לא קורבן, לא נסיכה. אני המלכה. ושחמט אף פעם לא היה כל-כך מתוק.
