אחי נסע לחופשה וביקש ממני לשמור על אמא – לא האמנתי כמה מחיר כבד אצטרך לשלם על זה

יום אחד, אחי התקשר אליי. הוא סיפר שהוא ואשתו יוצאים עם הילדים לחופשה בכנרת. מאחר ולא רצה שאמא תישאר לבד, ביקש שאקח אותה אליי לתל אביב לכמה ימים. הסכמתי מיד אחרי הכול אחי טיפל בה במשך שנים, ועכשיו הגיע תורי. אמא שלי תמיד הייתה אישה קשה עם מזג בלתי צפוי, ותמיד ידעה איך להפוך עניין קטן לסערה.
הדירה שלי לא גדולה, ובקושי יש לי מקום. יש לי רק מיטה אחת, אז הסכמתי לתת לה את המיטה ולישון על מזרן דק על הרצפה. בהתחלה הכול היה בסדר, אבל כשבא זמן לישון, היא החלה להתלונן “הגב שלי כואב, משהו דוקר אותי, המיטה לא נוחה”. הלב שלי נקרע, הרי רק לפני חודש קניתי את המיטה הזאת לא יכול להיות שמשהו מפריע שם. הוצאתי מהארון שמיכה עבה ופרשתי לה, בתקווה שיהיה לה נוח. כלום לא עזר, היא המשיכה להתלונן, לא הצליחה להירגע.
בבוקר קמתי עייפה, הכנתי לי קפה, התארגנתי מהר, ועמדתי לצאת לעבודה. פתאום אמא פונה אליי בקול מאשים: “לאן את הולכת? ומי יעשה לי את הזריקה?”
קפאתי. אף אחד לא סיפר לי על זריקות. התקשרתי נרגשת לאחי, והוא ענה באדישות “היא יודעת לעשות לעצמה, אין מה לדאוג”. אז הלכתי לעבודה, לחוצה, מאחרת כבר בשעה וחצי.
חזרתי בערב עייפה הביתה, ומצאתי את אמא שוכבת בסלון, מתקשה לנשום. בקושי הצלחתי להרים אותה. התברר שהיא אכלה דברים שאסור לה, למרות כל האזהרות. “את רואה?” היא אמרה בקול נשבר, “את לא דואגת לי, בגלל זה רע לי את רוצה שאני אמות?”
רעדתי, עמדתי שם מיואשת: “אמא, אני לא יכולה לעזוב את העבודה, אני צריכה להתפרנס”.
היא הרי עוד מסוגלת לטפל בעצמה. אבל כמה שנים קודם, אחי מכר את הדירה הישנה של אמא בירושלים וקנה דירה מרווחת לו ולמשפחה, והיא עברה לגור איתו. כל מה שנותר לי עכשיו זו התחושה, שאני לא מצליחה להתמודד עם כל הגחמות שלה. ההתנהגות שלה כמו של ילדה קטנה, אבל שום דבר בזה לא מרגש או משמח כמו גחמות של ילדים. זה רק מעיק. היא בלתי נסבלת.