אחי היה ילד ביישן מהיום שהוא למד להגיד שלום. עם השנים, המצב נשאר בדיוק אותו דבר. בבית הספר הוא בקושי התחבר לאף אחד, למרות שאיתי באמת היה בחור זהב. בגלל האופי הסגור שלו, אפילו עם בנות לא הצליח לפתח שיחה נורמלית. באוניברסיטה, החבורה שלו כללה רק בנים, לא שהיו אופציות אחרות הבחורה שמצאה חן בעיניו התחתנה עם מישהו אחר, הכל בזכות ההססנות שלו. בחיים האישיים, המזל לא בדיוק חייך לאיתי, אבל בקריירה הוא הלך כמו טיל.
אחרי שסיים לימודים, איתי מצא עבודה מכובדת, קנה דירה משלו בתל אביב (כן, מי היה מאמין!), והתחיל לעזור למשפחה. השנים חלפו ועדיין, אף בחורה נורמלית לא רצתה להישאר איתו יותר משיחה על תחבורה ציבורית בגשם. אפילו ניסיתי לשדך לו כמה חברות שלי, אבל יצאתי רק עם התנצלויות נבוכות. הבחורות כולן היו תמימות דעים איתי בן אדם טוב, פשוט אין על מה לדבר איתו. אבל אז, משום מקום, הגיעה הילדה ששבתה את ליבו של איתי. פתאום הוא חייך כמו אחד שזכה בלוטו.
לגביי? עדיף לי להיות לבד מאשר בזוגיות כמו שלו. החברה החדשה של אחי נועה עובדת כמוכרת בחנות בגדים, ויש לה שני ילדים מנישואים קודמים. תואר? אין. דירה? גם לא על הפרק. אני באמת לא מבינה מה איתי מצא בה. כשאיתי הביא אותה להורים לארוחת שישי, אמא כמעט נפלה מהכיסא, ואחרי ביס מהחלה ביקשה ממנה בנימוס לפנות את הדירה. הלב שלי נמחץ על איתי. כמה זמן הוא היה לבד, וברגע שחשב שמצא את האחת זה יצא בדיוק הפוך. איתי לא מקשיב לאף אחד, ההורים כבר התייאשו. אהבה, כנראה, באמת עיוורת. אני רק מקווה שהוא יתעורר בזמן ויבין שטעה ועדיף מוקדם מאשר מאוחר.
איך אני משכנעת אותו?
