אחותי נגה ואני תמיד היינו בתחרות אחת עם השנייה, והיא תמיד ניסתה להיות הראשונה בכל דבר. היא התחתנה לפניי, וההורים שלנו לא חסכו שקל על החתונה שלה הכל היה מושקע, מפואר ומרשים, בזמן שאני, בשל מגבלות כלכליות, הסתפקתי בחתונה צנועה וקטנה. ההורים טענו שאזלו כל כספם על חגיגת החתונה של נגה, ולכן לא יכלו להרשות לעצמם לסייע גם לי.
נגה חיה חיים נוחים מאוד עם שני ילדיה, מבלה בבית או יוצאת למכוני יופי, כי בעלה דאג לכל מחסורה. מנגד, אני ובעלי עברנו לגור בבית סבתו שבפתח תקווה כדי להימנע מהתחייבות למשכנתא וחובות מיותרים. בנחישות החלנו לבנות עסק משלנו פתחנו חנות קטנה והשקענו בה את כל המאמצים והזמן כדי להצליח.
לאט לאט עסקנו פרח והשגשג. כעבור זמן מה, נגה ובעלה התגרשו. אמא שלי ביקשה ממני לתת לנגה עבודה בחנות שלנו כי נשארה לבד כאמא חד-הורית. אך ידעתי היטב שהסיבה האמיתית לגירושין הייתה הבגידות של נגה.
כשנגה פנתה אליי, היא ניסתה לנהל “משא ומתן”, והניחה שמגיעה לה משרה טובה יותר. היא הציעה שאקבל אותה לעסק, למרות שאין לה ניסיון, ושאשלם לה שכר מסוים אבל לא אעמיס עליה אחריות אמיתית. נדהמתי מהחוצפה שלה וסירבתי בתוקף. לא רציתי להעסיק אותה ולהיות נתונה לדרישות הלא נגמרות ולמצבי הרוח שלה, כמו שחוויתי כבר עם בעלה לשעבר. אמרתי לה בנחרצות שכדאי שתמצא כיוון חדש, כי אני לא מתכוונת להיות מנוצלת שוב.
