Kitchen Recipies

מי אתה שתגיד לי מה לעשות?!

בשנה שעברה הבן שלנו נסע לבקר את סבתא שלו בקיץ.

04

מפגש טעון בין שני לבבות

הבוקר עליתי לאוטובוס בתחנה בכביש גהה, בדיוק כפי שתכננתי.

023

אני מתגעגעת אליו. לא הרגשתי געגוע כזה לאף אדם אף פעם, וגם לא ברור לי למה – הרי איתו לא הרגשתי שלמה והיו דברים שלא אהבתי. הכרנו בפייסבוק, התחלנו להתכתב, ואז הזמין אותי לקפה. הלכנו לפארק. באותו יום הרגשתי רגשית מרוסקת וכאבו לי הרגליים מהאימון בחדר כושר. שוחחנו על החיים, על עצמנו, היה קר והלילה היה בהיר. בסיום חיבקתי אותו – חיבוק שנמשך דקות ארוכות, ופתאום הרגשתי “בית” גם כשזה בא מגבר שנראה קר ומרוחק. הייתה תחושה שגם אצלו משהו לא שלם. נפרדנו בעוד חיבוק, הפעם קצר. המשכנו להתכתב עד מאוחר, ובמשך ימים – בוקר טוב ממנו, שיחות כל היום, הודעות בלי סוף. התחלנו להיפגש, דיברנו על חלומות, על תסריטים לחיים, הוא סיפר שחי עם שותף, עם אקסית, ואחר כך חזר להורים. כשנהיינו רשמית זוג, הוא הודה שבעצם גר עם האקסית, למרות שלדבריו אין ביניהם כלום – רק עובדן יחד. הוא העלה תמונה שלהם, וביום ההולדת שלו קיבלתי הודעה מאישה באינסטגרם שהעליבה אותי. הוא טען שזו היא, שהיא אוהבת להציק. התעלמתי וחסמתי. המשכנו הלאה, הקשר התהדק, הוא עודד אותי כשלא הייתה לי עבודה, לפעמים עזר עם הוצאות בלי שביקשתי. כשהיה בחופשה, אמר לי להישאר אצלו – נשארתי, אולי טעות. הוא החל “לבחון” אותי – איך אני בבית, לא לרצות לבשל כי זה “בזבוז זמן”, לבזבז הרבה על אוכל מוכן. בסוף אמר שבזבזנו הרבה כסף וזה בגללי שלא חסכתי. אחר-כך טען שיש לו חשבונות לשלם וזה מלחיץ אותו, אמר שיבחן אם אני משלמת אצלו על מה שהוציא. אמר שיש תחושה שהוא מפרנס אותי. הרגשתי לא שייכת, לומדת איך להיות בזוגיות. הכול השתנה – פחות מפגשים, פחות הודעות, טען שצריך להחזיר כסף ושגם לא אוכל טוב. הכול התחיל להתפרק. הוא האשים אותי שפגעתי לו כלכלית – למרות שלא ביקשתי כלום, ועכשיו כשאני כבר עובדת. החלטנו להיפרד, בכבוד, באחריות. אחר כך ניסינו שוב. נשארתי אצלו בלי אוכל, לפעמים אפילו לא הוזמנתי לאכול. חשבתי להביא לעצמי אוכל, אמרתי לו מה אני מרגישה והוא לא הגיב. פעם כמעט התעלפתי לידו באוטובוס – והוא לא עשה כלום. זה ריחק אותי סופית. עדיין רציתי אותו בלב, אבל ידעתי שזה לא הגבר של חיי, למרות כל החלומות והיעדים שדיברנו עליהם. בכיתי לידו בלילות, עד שיום אחד החלטתי שלא אחזיק יותר – קמתי, אספתי את הדברים והלכתי. הסברתי לו איך אני מרגישה, ולקחתי איתי את הציור שציירתי לו ושאהב. משהו נשבר. דיברנו שוב, והוא אמר שכשלקחתי את הציור גזלת ממנו את האושר והכול נשבר. אחרי זה דלת נסגרה. לפעמים שלחתי הודעות תודה או קטעי וידאו – והוא לא ענה. הכול הרגיש ריק. אז באמצע הלילה קיבלתי ממנו הודעות נאצה – שהוא איבד בגלל אישה כמוני את הקשר עם המשפחה. מחקתי וחסמתי. התחילו לפנות אליי ברשתות מהחברה בה עבד – ידעתי שזו האקסית או החברה החדשה. עצרתי את זה מול ההנהלה והבהרתי שאם זה לא ייפסק – אתלונן. כאב לי מאוד, אבל התבגרתי. הבנתי שזה לא הגבר שאני רוצה בחיי. נפרדנו יפה, אבל לראות אותו חוזר למישהי שעשתה לו כל כך רע – כאב. אני עדיין מתגעגעת לפעמים, מתגעגעת לדברים היפים, אבל רק לזה. דבר אחד בטוח: איתי הוא הרגיש שקט, והתגאה בי. עם אותה אחת – זה לא יהיה אותו הדבר, והוא לא יהיה האיש שירצה להראות לעולם.

אני מתגעגעת אליו. אף פעם לא התגעגעתי למישהו בצורה כזו.

06

ולמה החלפתי את רעייתי הכלכלית באישה אחרת

עשיתי שוב כלים. זה כבר היום השלישי שהם נערמים בכיור.

05

בלי מזל אין אושר: מריצה מגורשת מבית דודתה ההונגרית ונאלצת לגדל לבד תינוק בעיר דרומית לוהטת – עד שמפגש מפתיע עם אישה חמה מוביל אותה, דרך חברות לא צפויה, לאהבה חדשה ונישואים מפתיעים לאיש צבא, יחד עם בנה המאומץ אילי ומלינה התינוקת הנטושה.

בלי מזל, אין אושר איך הוא בכלל לקח אותך, טיפשה שכמותך!

07

סליחה… איפה אני?” שאלה האישה בלחש, מביטה דרך חלון המכונית, כאילו לא מבינה מה קורה.

“סליחה… איפה אני?” שאלה האישה בשקט

0210

Padre, por favor… hoy no vengas al colegio, ¿vale?

Papá, por favor no vengas hoy al colegio, ¿vale?

017

¡Todos son iguales, pero todos son únicos!

13 de octubre de 2023 Querido cuaderno, Diego, ¿en serio?

05