מההתחלה הרגשתי שאחיו הצעיר של בעלי, דוד, הוא לא אדם שקל לי להתחבר אליו. עכשיו, התחושות שלי מתגלות כנכונות וקשה לי להסביר לבעלי שאחיו כבר לא ילד ושהגיע הזמן שייקח אחריות על המעשים שלו. דוד כבר בן 26, וזה הזמן שלו להתבגר ולהפוך לעצמאי.
הצרות הגיעו למשפחה שלהם כשבעלי איבד את אביו בגיל 14, ודוד, אחיו, היה אז רק בן 11. שלוש שנים מאוחר יותר גם אימם הלכה לעולמה בתאונת מטוס, מה שהשאיר את בעלי לדאוג לאחיו הקטן. הוא עזב את הלימודים כדי להיות המפרנס העיקרי של המשפחה, והפגין אחריות יוצאת דופן לכזו תקופה בחיים. עם זאת, נראה שדוד פיתח תחושה שמובן מאליו שהוא תמיד יוכל להישען על אחיו, מבלי שיצטרך להתאמץ בעצמו.
כשהכרתי את דוד לראשונה לא יכולתי להתעלם מהתנהגותו. הוא נראה יהיר ולא מכיר טובה, מנצל את התמיכה של אחיו מבלי להחזיר להם יחס. הנוכחות הקבועה שלו בחיים שלנו והיעדר המוטיבציה שלו למצוא עבודה רק מתסכלים אותי יותר. למרות שהוא כבר בן 26, דוד לא מגלה עניין אמיתי ביציבות תעסוקתית, והעבודות שהוא מחליף כל הזמן רק מדרדרות את המצב.
בעלי תמיד מגן על אחיו ואומר לי שדוד עושה מאמצים למצוא עבודה, ושבסופו של דבר הכול ישתפר. אבל אני לא מצליחה לראות את הניסיון האמיתי שלו להשתפר ומרגישה שהוא פשוט לא מתאמץ מספיק. כל הסיפור הזה מכביד על המשפחה שלנו, כי תשומת הלב של בעלי מתחלקת בין אחיו הצעיר לבין הבן שלנו שגם הוא זקוק להורים שנדאג לו ונפרנס אותו.
אני לא רוצה לפרק את הנישואים שלנו בגלל הבעיה הזו, אבל ההתנהגות המתמשכת של דוד והחוסר אחריות שלו משפיעים עלינו לרעה. אני מקווה שבעלי יבין עד כמה הנושא משפיע על החיים שלנו, וימצא דרך להתמודד איתו כדי שנוכל לבנות לעצמנו עתיד טוב יותר יחד.
