ידעתי שלבעלי יש מאהבת. החלטתי להעסיק אותה אצלי בעבודה אמרו שיצאתי מדעתי.
כשראיתי את ההודעות המתוקות בין בעלי ל”האישה השנייה”, לא בכיתי. אפילו לא עשיתי סצנה. חייכתי לעצמי. אולי אני מחזיקה במשרה קצת מלחיצה מנכ”לית של חברת ייעוץ בינלאומית אבל קיבלתי רעיון הרבה יותר טוב ממלחמת עולם שלישית בבית.
שבועיים אחר כך פרסמתי מודעה: דרושה עוזרת מנכ”ל. והיא שלחה קורות חיים. הסתכלתי קורות חיים בינוניים לחלוטין, אבל התמונה שלה התאימה בול לאותה אחת שצצה בסלפי בטלפון של בעלי.
ביום הראיון נכנסתי לחדר הישיבות עם הז׳קט הכי יקר שלי.
את המועמדת, נכון? בבקשה, תיכנסי, תשבי.
היא הסתכלה עליי בלי להבין מי אני. הגיוני. אף פעם הוא לא הראה לה תמונה שלי. תהיה בטוחה שהוא סיפר לה שהוא נשוי למפלצת עייפה ועצובה.
ספרי לי, למה את רוצה לעבוד דווקא אצלנו? שאלתי ברוגע.
לחברה שלך יש מוניטין מעולה ו…
תקראי לי פשוט “בוסית,” קטעתי אותה עם חיוך. אצלנו במשרד מרגישים משפחה.
קלטת אותה? קיבלה את הג׳וב במקום.
החודשים הראשונים היו תיאטרון נטו. ולזכותה ייאמר, היא עבדה טוב. אבל הכי נהניתי לראות אותה כל בוקר, בזמן שבעלי יוצא מהבית בזמן שהיא לא יודעת שעתיים אחרי זה אנחנו יושבות יחד על קפה.
את נשואה? שאלה אותי פעם, בזמן שסידרנו מסמכים.
כן, באושר גדול עניתי בלי להניד עפעף. ומה איתך? יש לך בן זוג?
היא נהייתה אדומה כמו עגבנייה.
זה מסובך. הוא עובר תקופה קשה.
אה, נשוי עניתי כבדרך אגב. קלאסיקה ישראלית.
לא נכון! הוא אוהב אותי, פשוט…
אל תדאגי, לא שופטת אותך. הלב רואה את מה שהוא בוחר לראות, נכון?
בערבים, כשבעלי שאל איך היה היום בעבודה, ספרתי לו סיפורים קטנים, הזכרתי ככה בדרך אגב “העוזרת החדשה שלי חרוצה מאוד”. הוא? לא חשד בכלום. גברים בוגדניים אולי תחמנים, אבל גם תמימים להחריד.
אחרי חצי שנה קידמתי אותה.
עשית עבודה מדהימה. אני רוצה שתקחי את הניהול של המשרד החדש שלנו בסינגפור. מניית זהב. תוספת של שמונים אחוז לשכר, דירה, חוזה לשלוש שנים.
העיניים שלה נצצו אבל לא יודעת אם מזהבה או פחד.
בחו”ל? אבל…” יש לי מישהו פה…
אם זו אהבה אמיתית מרחק לא יעזוב אותה, אמרתי, תופסת לה בעדינות את הכתף. ואם זה לא יעבוד, כנראה שזה אף פעם לא היה. תאמיני לי, אני מבינה.
בחודשים האלה, בעלי נהיה בלתי נסבל. ריבים איתה בטלפון, כשאני לידו במיטה ועושה עצמי ישנה. בסוף נסעה. בכתה כולה בנתב”ג, ככה נהג שלי סיפר לי, שהיה “במקרה” שם.
השלוחה בחו”ל? הצלחה מסחררת. דוחות נקיים, הכול עובד פיקס. ובבית בעלי הופך פתאום לבעל המושלם: מביא פרחים, סוחב אותי לדייטים, עפים על חידוש נדרי הנישואים.
כמה רומנטי.
בדיוק שנה אחרי שקיבלתי אותה לעבודה, התקשרתי אליה בווידאו.
חייבות לדבר.
הפנים שלה קפאו.
לצערי, צריכים לסיים את החוזה. רה-ארגון. את יודעת איך זה.
מה?! עזבתי הכול! כל החיים שלי!
כן, זה באמת חבל שוויתרת על אותו גבר “המסובך” בשביל העבודה הזו הפסקתי לרגע תני לו ד”ש ממני כשתחזרי. למרות שמפוקפק אם יחכה לך. בימים אלו הוא עסוק עד מעל הראש בארגון החידוש של הנדרים שלי ושלו.
שקט מצמרר. הפנים שלה משוק לכעס, ואז לפנים של מי שמבינה מי אני.
את… את ידעת…
מההתחלה. מגיע לך פיצויים אני ממליצה להוציא על טיפול טוב. ובפעם הבאה שמישהו נשוי יגיד לך שאשתו לא מבינה אותו, תשאלי אם היא מנהלת תקציב של עשרות מיליונים. כי אשה כזו מבינה הרבה יותר ממה שהוא יכול לדמיין.
סגרתי.
בערב, בעלי מסתובב בבית עם בקבוק קאווה.
בואי נרים לחיים! היום בדיוק שנה מאז שהכול בינינו השתפר כל כך.
הרמתי איתו כוסית ושתיתי כל שלוק כמו יין חגיגי.
מעולם לא סיפרתי לו. למה להרוס לו את השלווה? אני קיבלתי את מה שרציתי. והוא אפילו לא חשב שהנקמה שלי בכלל הופנתה אליו.
ומה אתם אומרים עדיפה נקמה קרה ומחושבת, או ללכת ישר לפנים עם האמת כל האמת ורק האמת?
